ההתלבטות האם הילד שלנו אוכל בסדר מתחילה כמעט מגיל אפס, ונפוצה בקרב הורים רבים. קונפליקטים על רקע מזון ותזונה עם הצאצאים מלווים כמעט כל הורה, כשהוא "לא אוכל" או כשהוא "אוכל הכל והרבה". פרט להנקה, בה אין אינדיקציה לכמות החלב שהתינוק צרך, בכל מזון אחר אפשר לעקוב אחר התפריט, מרכיבים וכמויות.

המעבר ממזון נוזלי (הנקה ו/או תמ"ל) למוצק הדרגתי. הטעימות הראשונות הן בגיל 4-5 חודשים. קצב ההתקדמות תלוי בתינוק ובהוריו. על ההורים, כמו גם המטפלים המבוגרים האחרים בתינוק ובפעוט (סבתא, מטפלת, סייעת בגן) להבין כי הגישה העכשווית בהאכלת ילדים היא חלוקת אחריות:

המבוגר אחראי ל:

מה שהפעוט יאכל, למשל מתוק או מלוח, נוזל או מוצק

מתי הפעוט יאכל, כל שעתיים או כל שלוש, לפני האמבטיה או אחריה

ואיך הפעוט יאכל למשל בישיבה בעגלה, ליד השולחן, בשכיבה או מול מסך הטלוויזיה

הפעוט אחראי ל:

כמה, כלומר לכמות המזון הנאכל ואם בכלל.

הורים רבים לוקחים על עצמם את תפקיד השוטר האחראי שהילד יסיים הכל ויאכל בכמויות שלהם נראות נכונות. אך למעשה, פיקוח על כמות האוכל לא אפקטיבי, תפקיד ההורים הוא להתמקד  במה שמוגש ולא בכמה שנאכל. חשוב להבין גם שההתרשמות מכמויות היא סובייקטיבית, יהיו הורים שיהיו מרוצים ואף מרוצים מאד מכמות הפתיתים שבנם אכל ויהיו הורים שאותה כמות תדאיג שמה יעלה במשקל אם יאמץ כמויות כאלה. לעיתים משווים בין אחים, בין ילדי השכנים , כדאי לזכור כי קיים שוני בין ילד לילד, זאת ועוד, הילד משתנה מיום ליום וייתכן שאם אתמול ביקש מנה נוספת של אורז ייתכן והיום יסתפק בכף אחת בלבד. וזה בסדר. בדרך כלל כשמגישים לפעוטות בריאים אוכל מזין ומגוון באופן קבוע ונעים הם יאכלו בכמות מספקת.